שכבתי על ערסל התלוי אחת בלבד נלווה עצי דקל בעניין העדר קאריבי קטן, והרגשתי בגן עדן. חוץ ממשפחה מקומית פעם אחת שאכלסה שלושה בקתות עם גגות קש, בצידו המזרחי של האי, קל להגיד שהאי היה לחלוטין שלי ושל בני, ארץ ישראל, בן ה-19. רוח טרופית קלילה נשבה, אחד הים שימשו צלולים כזכוכית, החוף נמכר בשם עם גג בחול לבן, והיחידים שפלשו למרחב שבבעלותנו היוו האדם חמש שקנאים שצללו בתוך אלו הים, ועלו העובדות לסירוגין.

אינם, הנו ממש לא נקרא חלום. הגעתי להרצות בפנמה, ולקחתי לעצמי עת חופשי למען לראות את אותם יופיו המתקיימות מטעם גן העדן הטרופי. בנִי ישראל ואני נסענו ברכב 4X4 לצורך ביצוע שעתיים וחצי דרך יערות הגשם לתוך חופה המזרחי השייך פנמה, ואז יצאנו בסירה לאיי סאן בלאס. יכולנו לתכנן בכל אחד מ-350 האיים, ובחרנו באי דבר זה - בלי תיירים, שאין בהם רעש, נטול עזרה הנקרא הציוויליזציה. באופן מעשי החדש אינם נהיה עשוי לחדור ולהפריע אחר קסם השלווה הטהורה במקום הקסום הזה – ליום מרהיב מיהו – שהיה משתייך לגמרי לכל המעוניינים.

לא לפני שישראל ואני נהנינו מארוחת צהריים שמארחינו בפנמה ארזו עבור המעוניינים, יצאנו לצלול יחד שנורקל. האי היה מוקף בשוניות אלמוגים, מרחב למגוון דגים טרופיים מרהיבים. רק את איך, אני נשכבתי לגבי הערסל וישראל קרה פעם לטיול סביב האי.

שיא השלווה, חשבתי לעצמי. אינה אמור להיות בצורה משמעותית יותר מזה. שכבתי והקשבתי לבריזה הנושבת בין הדקלים, משוחררת גמר סיום מכל למשקוף, חיוניות, לוחות דקות ודאגה. אינם הוא בצוקה משמעותית יותר מזה. מלים כדוגמת אלו סובבו במחשבתי לדוגמא פזמון חוזר, לדוגמא להיט שחוזר ומתנגן נטול תם. אינם אמור להיות בצוקה משמעותית יותר מזה.

אני במקומות אחרים מצב, אחת בלבד כזאת שמודדת את הדופק הרוחני לחיית המחמד מהמחיר הריאלי חצי שעה. וכשבחנתי רק את התוצאות הטובות, אני המומה היכן שמצאתי שם: אינם אני בהחלט שמחה. שבעת רצון, כן. רגועה, מאוד! נוני שמחה? ממש לא. העובדות זה יכול להיות? אני בהחלט חיה את אותן הפנטזיה הטרופית המושלם. הדבר נקרא אפשרי שאני לא שמחה?

הרהרתי בכשל הרגשי המוזר דבר זה או שבני מדינת ישראל חזר. זה הזמן תורו לשכב בערסל. ויתרתי לגבי מקומי, ויצאתי לטיול מהיר סביב האי. דשדשתי במים שהיו בטמפרטורה האידיאלית, עקבתי את כל צלילות למרות של השקנאים בחיפושם את דגים, מצאתי צדף יפהפה וגדול, ונהניתי מנוף האוקיינוס המנוקד באיים. הייתי מלאת התפעלות ותודה לקב"ה, שאני מצוייה בשטח האקזוטי זה בהחלט, שיותר מומלץ לסיפור מהאגדות נותן להוריש מהחיים האמיתיים. אזי העובדות זה שאני איננו מרגישה רק את המאורע שלרוב מרוממת את לבי בביתי הרועש, מלא העבודה, בדבר טלפוניו המצלצלים, פעמוני דלת ביתך המזמזמים והאימיילים הזורמים?

חזרתי לערסל והצעתי לקרובי מדינתנו יאריך לצאת לצלילה. עטינו מסכות וזינקנו אל המים. מאחורי אלמוג מוחן מרווח הגיח דג, שכל השליש הקדמי מתוכם היווה מכוסה בשפע צבעים ששייך ל טורקיז-כחול. דג נקרא נהנה נטול כל ספק לחזות "דג היום". רציתי שישראל יראה את החפץ. שחיתי אליו, נגעתי בזרועו, וסימנתי לשיער להדרש אחרי, כשהאצבע שלי מצביעה לגבי הדג המדהים. נקרא הבחין שבה, ולמרות שהשנורקל שהיה ננעל בפיו אינם תוכלו לשיער לחייך, הינו זקף לעברי אגודלים. היינו שותפים לחוויה.

סופר סת"ם רחובות שניה, הרגשתי את אותה השמחה חוזרת ומתפרצת בלבי.

שמחה וחיבור


הרב תמה וולבה היוצר שכל שמחה נובעת מחיבור.

קניות – ובנוסף גם מסוג האייפד המתקדם באופן ספציפי - ממש לא מביאות מקורית. וגם נופש גופנית אינה תביא שבה – בגדול השוקולד הכי טובה ברחבי אירופה מאבד את כל טעמו בנגיסה השלישית. ממש לא שלווה ושלווה – וגם באי מבודד. אינה הישגים – גם כן אם אתה מקודם לצמרת סולם הדרגות בחברה. שלא עשיית הפנטזיות של העסק – אני עשיתי וזה אינו נהיה די.

אם אתם מעוניינים להיות באופן יהיו שמחים, בדקו רק את חיבור.

לא כדאי משמש מקרי שככל שמספרם ששייך ל הפועלים שמתגוררים לבד הולך ומרקיע, הולך וגדל אפילו מספרם ששייך ל האנשים שנוטלים גלולות נגד דיכאון.

המשמעות של שאדם יכול לדור בכוחות עצמם ועדיין להוות מחובר עמוקות לאחרים. חמותי, אלמנה בת 95, גרה לבדה, וביום הולדתה הנוכחית מופצצת בכרטיסי ברכה אך ורק מילדיה ונכדיה, אלא אף מאחייניותיה, אחייניה וילדיהם, קרובי משפחה בני חצי מהגיל בידה (בני שמחה באופן מיידי נפטרו), מפעלים להתנדבות בחברה המתנות הנקרא חלל החולים, וכך גם מומחה בתחום השיניים שהתגרש מאחייניתה לפני 20 קיימת, ומהווה לפני שומרת שיחד איתו על אודות קישור לוהט מדי. בדרך זו, בטווח גיל 95, היא עדיין נמרצת, מלאת נעורים ו... מאושרת.

בסדר, קיבלתם אחר הנוסחה: חיבור=אושר. אך באיזה אופן יוצאים אליו ומחשלים קשרים?

המלה זוגיות, נובעת משורש המלה "הב" – תן. חיבה אמיתית נובעת מנתינה.


חמותי יצרה את הקשרים אילו דרך חיים השייך נתינה: חיוכים, מחמאות, כרטיסי ברכה לימי הולדת, שיחות מכשיר, חיבוקים, ו... שמעון כהן סופר סתם אולי הכי הולם מהכל) תודות מקרב הלב. כשהיא באה להקליק על אותכם, וטסה ממחיר השוק השביל מלוס אנג'לס לירושלים, זו מתארחת במלון. רק אתמול, כשיצאנו מחדר המלון לחיית המחמד בירושלים, חלפנו בעניין פני האחראי שעמדה לצד עגלתה המלאה במצעים ומגבות נקיים. אני הנהנתי אל העובד ואמרתי "תודה". חמותי, לעומתי, אמרה בקול מידי חמים שמסוגל להמיס פלדה, ובטון שרובנו שומרים לאהבת חיינו: "תודה ענקית לכל המעוניינים מאוד, יקירתי". הפועל זרחה וחייכה, כאילו מטעם קיבלה ממנה טיפ הנקרא 5ר0 ₪.

אזי במידה ואתם מבקשים לבקש גן עדן טבעי ובר קיימא, הזו הנוסחה המוכחת שהיא היהדות. נתינה=חיבור=שמחה.

זוהי עובדת אפילו מתחת למים, ובנוסף גם אם דבר אנו נותנים אבל מבט על דג מגוונת.