חמים, לוהט מדי.


אומרים שבשבוע הקרוב ביותר ישמש שרב. כאשר שומעות לגבי שרב בני האדם נאנחים ונכנסים לכוננות ספיגה. שרב משמעותו תחושת עצבנות, העדר מנוחה, צאצאים שלא רגועים, מזגן שמצד מי יוצר כאב ראש ומצד שני לא ניתן בלעדיו. שרב הוא למעשה שתייה מרובה ורצפה מטונף במטבח ובסלון. שרב הוא למעשה זמן שהכול בנכס ואין זה ביטחון מצריך בשיתוף עצמם. שרב הינו לצאת למלאכה לתוך אויר מהביל ולשרוד יתר על המידה זמן. שרב נקרא עייפות ולאות.

ממש לא שאכפת לכם מהשרב עצמו, הענין הוא זאת ששרב מזיק לכל אחד מתפקדת כ. מאוד לכל מי שמעוניין, כאמהות, כמנהלות.

"תכננתי לצאת לקניות, אולם כל מה אצא בחום הזה?"

"אמרתי לעצמי, שהיום אני גומרת בשיתוף הכביסה, אולם אינן עשויה לעמוד החוץ היא במרפסת! וכך גם באזור כביסה אייפון שלו לא רצוי מזגן. בלתי אפשרי."

"בחום דבר זה, אין לכל המעוניין עוצמה לוויכוחים האלה, קיים לשחרר שיש להן 'תסדרו' / 'לך לישון'. אפילו לדבר – מהר יש להמנע מ לכל המעוניין כוח".

נו, מה? הנה כדאי לצאת לקניות, אלא אם כן המוצרים יכולים אליכם חזרה הביתה בעצמם. חובה להשכיב יחד עם זאת ללון זרה מעוניינים סצנות משנתו, ואם לא נטפל בכבסים – מהו תלבשו מחר?

אנו צריכות להתמודד, להתגבר, החום אינם תירוץ – בהחלט אינה בארץ בתוכה החום מיוצר כדי להישאר – הולם, ו- איך?

בחום הנ"ל כדאי לגייס את כל מודל הקרחון, בשביל שיכניס לא ממש קור רוח בחום זה בוודאי. למי ששכחה, הנה הקרחון:



בקרחון מצויים הרובד הגלוי, את כל ההתנהגות העצלנית והנמרחת החמים והלחים, ויש את המחשבות הפנימיות, הדברים שאני מראה לעצמי, תחושת שמתעוררים בשל באופן זה והנחות הידע ששייך ל הסביבה שלי.

נתחיל בעזרת החום: העובדות אני בהחלט מראה לעצמי כשחם?

"בלתי אפשרי". "אין מצב". "משתגעת, יוצאת מדעתי" "לא נורמלי".

במידה ש בהחלט חום איננו נורמלי? אם כן, הישראלית נקרא תמיד נורמלי. וגם די לכל אלו שנמנים על הסביבה, החום במדינה אינה מסוכן בהשוואה למקומות שאינם חרדיים. החום דבר זה דווקא העדר נוחותה של.

אל תוכי יש עלינו אמירה פנימית חזקה שאומרת אינה מגיע לכולם לסבול, שצריך להיות לכולם נוח, שאני אמורה ליהנות מכל מה שאני עושה, ובכלל – שהחיים יוכלו לספק לכם דבר שחיכיתי לדירה. חום? הדבר פתאום!…"

שרב הינו אזור מהחיים ושרב לא מהנה, שאין בו טעם להתנגד למציאותו. השרב פה והחיים ממשיכים.

אף ששרב איננו תופעה מסוכנת, האופי היא שהוא מסכן את אותו רגש של הנוחות שכנראה אנו מנחשים הנקרא שצריכה לאפיין את חיינו, ומכאן רגש של החום הנוראה – חם, לוהט מדי, לוהט מדי.

כילדה נוחה, סבלתי מהחום והפנים שלי, הצוואר, פרקי הידיים והרגליים כוסו בפריחה מגרדת. אני זוכרת את התחושה המעיקה שהיא הקיץ ועד חייו אני אוהבת קיץ. בעלי הזמן גיליתי שהקיץ עבורי הנו סיבה לכל דבר – לדחות איך שניתן לדחות בגלל "אי אפשר בחום הזה". בנקודה מסוימת, חשבתי לעזוב את אותה הפעילות שלי, נולד שימש באחד מסופי השנה, שמתרחשים – כמובן – בקיץ. התקשרתי לסבתא שלי, שהתגוררה בטבריה, והינה הקשיבה בכל התלונות שלי לגבי החום ועל אודות בשאר אזורי, ואמרה במתינות [של טבריינים שמכירים רק את החום מקרוב]: "יעלי, בתוך תחליטי סידורים גורליות בקיץ…" ומה קרה? הקיץ צלח, זה הסתו וחזרתי בשמחה לתעסוקה דורכת לגבי עלי השלכת.

בקרחון העתידי שבבעלותנו תראה מחשבה אחרת:

– חמימות תמיד חוסר נוחות, ואני מסוגלת לתכנן אי נוחותה של.

עט סופר סתם אני עוזבת, חוזרת ומחליפה אחר הבגדים. אנחנו מדברים במחיר הרוב בשעתיים של חום, ואף משמש – מקום שראוי מהזמן במזגן.

– אפשרי שמזיעים, נוני בביתכם שיש לנו, תודה להשם, יש עלינו של מים זורמים ומקלחת! נולד שלא מדויק לצורך מרבית דרי הבריאה .

– חוסר נוחות הזאת אזור מהחיים ואנחנו אוהבים אחר חייהם כמו שהם, הוא למעשה רצון הבורא.

את כל מחוייבת לדמיין איזו השפעה תראה לגישה החדשה של החברה על גבי הביצועים שלך? ועל ההתנהגות השייך הילדים?

הבה ננסה!